ו. ספירת תפארת

"היריעה הגדולה" [ 253 ] המשתלח . פתחו ואמרו "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" ( דברים ו ד ) , ולא יעקב, ואמר "אֶחָד" ( שם ) – החותם שאתה חותם אנו חותמים בו, כי חותמך אמת שחקוק בו כל האחדות, והיא כל התורה כולה מא' ועד ת', הה"ד ( = הדא היא דכתיב ) "אֶת ה' אֱלֹהֶיךָתִּירָא" וכו' ( שם יג ) . והוא פתח ואמר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", 39 שם המלכות באמצע, "כְּבוד אלקים הַסְתֵּר דָּבָר" ( משלי כה ב ; היריעה הגדולה, עמ' 142 ) . לצירוף בין יעקב לאמת מוסיף המחבר את התורה, אף זו מכינוייה של ספירת תפארת שהיא התורה שבכתב . קשה להבין מדוע צירוף זה עורר במחבר אסוציאציה לסיפור במסכת פסחים על מניעת גילוי הקץ של יעקב לבניו, שהוא מביא אותו כמעט כלשונו ; והוא מוסיף לסיפור הסבר : השכינה שנסתלקה היא "האצילות, שפע היניקה", שהסתלקותה מנעה את הגילוי . על סמך הסיפור בפסחים המחבר משלב את הכינוי "אחד" ( מתוך "שמע ישראל" שאומרים הבנים ) , ומצרפו לתורה – "כי חותמך אמת שחקוק בו כל האחדות והיא כל התורה כולה" ; הוא מפרש את העמדת המלכות באמצע הברכה ( שבה מסתיים המאמר התלמודי ) כהסתרה, על פי הפסוק, שכן "כבוד" הוא כינוי למלכות . ו...  To the book