ז. טומאה, טהרה ודמונולוגיה

ר' מנחם ריקאנטי [ 91 ] מצוה לשלח טמאים, שנאמר "וִישַׁלְּחוּמִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַוְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ" ( במדבר ה ב ) . גם זה הוא מיראת הבית, 107 ולשלח טמאי' ממקום שהשכינ' שורה, דכתיב "וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מקדשי 108 אֲשֶׁר אֲנִי שׁוכֵן בְּתוֹכָם" ( שם ג ) . ופקח עיניך בזה שאבאר לך עתה, ואם תהיה מן המשכילים תבין מה שאומר בע"ה . ודע כי יש לנו לידע ענין הטהרה והטומאה . צריכין אנו לבאר מהו הטומאה, ר"ל מפני מה הדברי' אלו מטמאין, כגון המת והמצורע והזב והזבה וכל הדברים המטמאים, מה ר"ל טומאה, ומפני מה ( כשיגיע ) האדם באלו הדברים הוא צריך להטהר, ומפני מה הטהרה הוא במים, מה טעם הוא ומה סגולתם שהם מטהרין את הטומאה . על כן צריך אתה לדעת ולהבין הענין הזה על בריו, כדי שתכלול בזה טעם מצות הרבה ( טעמי המצוות, סח ע"ב ) . ור' מנחם ממשיך ומסביר את משמעותה של ההיטהרות על ידי המים, ובד בבד – על ידי הכהן : דע כי הטומאה היא הפך הטהרה, ר"ל הדברי' המטמאי' הם הפך הדברים המטהרי' . והשכל מחייב זה, כי כמו שהחולה צריך לרפאתו בדברים המסירי' את חולי, א"כ נתבאר כי הטומאה היא הפך הטהרה . וכמו שהאד' מטהר ע...  To the book