ח. פירוש האלפא ביתא

פרק עשירי [ 430 ] זיי"ן – שהיא המלכות, שהיא כלי מלחמה [ של ] המלך העליון הקדוש . חי"ת – מלשון אלהים, 189 ר"ל פחד למדת הגבורה . טי"ת – מלשון "וְטֵאטֵאתִיהָ" ( ישעיה יד כג ) , שהוא לשון כליה והכרתה, ר"ל לגבורה שהיא מכרית ומכלה לרשעים ואינה נושאת פנים לשום בריה . יו"ד – ר"ל לחכמה . כ"ף – כף, ר"ל לנצח והוד שהן כפות, לכן נאמ' : "נִשָּׂא לבנו אֶל כַּפָּיִם" ( איכה ג מא ) . למ"ד – שנ' "המלמד ידו לַמִּלְחָמָה" ( על פי תהלים יח לה ) , ר"ל גבורה, שהיא מלמדת ענין מלחמה לעט' [ רה ] בדין להלחם עם אויבי יי' . מ"ם פתוחה – לזכר שהוא פתוח שאינו צריך שמירה, אבל הנקבה היא צריכה שמירה שלא יכנס לה זר, בשביל זה המ"ם השני סתום . נו"ן – נון מלשון נוני שהם דגים, ר"ל לדג העליון שהוא לויתן, כמו שנ' "לִוְיָתָן נָחָשׁ בריח" ( ישעיה כז א ) . סמ"ך – מלשון סמך, שסומך לנופלים מן התמורות, היא מדת החסד . עי"ן – היא מלכות, שכל המראות נראים [ בה ] . פ"ה – זה ת"ת ע"ט ( = תפארת עטרה ) , זהו שאמר "פֶּה אֶל פֶּה" – ת"ת עט' – "אֲדַבֶּר בּוֹ" ( במדבר יב ח ) . צד"י – ת"ת – ץ עט', מלשון צד, שצד לצד נבראו ואח"כ נחלקו דו פרצופין . ...  To the book