ד. דרך האמת

פרק תשיעי [ 370 ] האמת – "הוּא אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְעוֹלָם", ענין שהחיים והמלכות יוצאים ממנו . ובשעה שהדיין רואה בעלי דין באין לפניו ויודע ומכיר האמת ממי שאומרו קוצא ( ? ) על זה המשקר עד שאין יכולת בו לטעון לפניו טענה, ואז שופך חמתו וזעמו עליו . ואילו היו מרגישין בעלי הדין כי הדיין יודע האמת קודם שיטענו טענותיהם לא היו מעיזים פניהם בפניו בדברים בטלים שאין בהם אמת . והענין הזה הוא שוה בשוה לענין שמצאנו כתוב באגרת חתומה . המחבר מציג את ה"אגרת" ובה משל להבחנה בין אמת לשקר : 37 וזה לשון האגרת : שני אנשים היו ובאין 38 בדרך אחד נובלת אחת, ולקחה אחד מהם בידו ולא הכיר בה והראה אותו לחבירו ואמר : שמא זאת הנובלת מאילן פלוני היא ? וזה אומר : שמא מאילן פלוני היא ? והיו מדינין בכל הדרך זה עם זה עליה . ובעל האילן היה יושב על נוף האילן ושוחק עליהם ואומר עליהם : א [ י ] לו היו רואין מפרי האילן היו תמהים, ואחר שאין בהם יכולת להשיג מהפרי ולא לטעמו רוה ( ? ) להם לומר : ברוך היודע איך נפלאה נובלת זו מן ( ! ) ולאיזה דבר מעט מועילה ומה היא תכליתה, כי לא לחנם צויירה בזאת הצורה, והיה להם להתחכם ולטעון זה ...  To the book