ג. הנשמה והחטא, נשמת קין ותורת הגלגול

פרק שמיני [ 320 ] ע"א ( = ענין אחר ) . "לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל" ( קהלת ב ב ) . אמ' כנגד שחוק כשמתייחד אדם עם אשתו, החתן עם הכלה, הוא השחוק והוא שמחה, דכתי' "וּמְשׂוֹשׂחָתָן עַל כַּלָּה יָשִׂישׂעָלַיִךְאֱלֹהָיִךְ" ( ישעיה סב ה ) . ולפי' אמ' שלמה [ בחכמתו ] "לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל", ר"ל ( = רוצה לומר ) : כל הכוונה אינה אלא לרמוז ענין ייחוד וחופה של מעלה, דכתי' "כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חופה" ( ישעיה ד ה ) . ומהולל הוא לשון חופה, מלשון "ובתולותיו לֹא הוּלָּלוּ" ( תהלים עח סג ) , ולפי' אמ' "לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל", שהכוונה על מצווה זו אינה אלא מפני שרומז ייחוד בין חתן לכלה של מעלה, ולפי' כתי' "לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל" . "וּלְשִׂמְחָה" ( קהלת ב ב ) , שעושים כנגד החתנים, רומז כנגד מדה זאת דכתי' "וְזֹאת הַבְּרָכָה" ( דברים לג א ) , ו"זֹּה" ( קהלת ב ב ) עם ה"א כנגד ה"א אחרונה של שם המיוחד, ורומז שמחה זו כנגד שמחה של מעלה . פירוש אחר לפסוק זה משמש את המחבר כדי לפרוס יריעה היסטוריוסופית המאחדת את מעשה בראשית עם אחרית הימים : 46 ע"א . "לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל" ( קהלת...  To the book