|
|
פרק שישי [ 208 ] להגות הפילוסופית, ויש עניין בדרך שבה גיבש את תפיסתו בנידון . הבירור המפורט ביותר של עניין זה נפתח בהצגת דרשות חז"ל על מעשה אסתר והמן, שניתן למצוא בו יחס של כבוד לדעות שונות, אף אם הן מנוגדות זו לזו . וכך אומר ר' יצחק : 43 והמשכיל ישים שלום בין הקבלות האלו, כמו שראוי למשכיל להכניס שלום בין דברי חכמים כל דבר ודבר אחרי דרך האמת ולא לדחות דבר חכמה של זה מפני דברו של זה בשתי ידים . ואם נתן בך השם שכל לעשות כן, תדע שהכל אמת, כמו שדרשו חז"ל במדרש מגלה : "אִם עַל הַמֶּלֶךְטוֹב יָבוֹא הַמֶּלֶךְוְהָמָן הַיּוֹם" ( אסתר ה ד ) , מה ראתה אסתר דזמינתיה להמן, ר' אלעזר אומ' : פחים טמנו לו ללכדו . 44 ר' יצחק ממשיך ומעתיק את המאמר בשלֵמותו, שבו חולקים כתריסר חכמים זה על זה בפירוש הטעם להזמנתה של אסתר . זו דוגמה לקביעה שיש לקבל דברי חכמים אף כשהם חולקים זה על זה, והמסקנה מוסבת ככל הנראה על הדיון שקדם לפִסקה זו בעניין כסא הכבוד . 45 מן הכלל שהציג ר' יצחק, המצווה על הקורא "ולא לדחות דבר חכמה של זה מפני דברו של זה", ניתן היה להסיק שאין גבולות לחכמה, וכל הנאמר מפי חכם ראוי להכרה ולתשומת לב . ...
To the book |
|
|