ה. היחס לפסֶוּדו־אפיגרפיה ולספר הזוהר

פרק חמישי [ 158 ] מדברי הזוהר, 94 אשר ר' שם טוב מביא אותם בציון מדויק : פרשת בלק שבגוף הזוהר ו"אידרא רבא", המכונה אצלו על שם מקומה, "אידרא דנזירות" . דומה שאין מקור אחר, אף בין המקורות שר' שם טוב מזכירם מתוך יראת כבוד רבה, שממנו נטל ר' שם טוב בפירוש ובגלוי קטעים ארוכים ורצופים כל כך . אולם אין יסוד להסיק מכך שר' שם טוב היה מקובל "זוהרי", כלומר שייך לאותם מקובלים שספר הזוהר הוא נר לרגליהם והם דורכים בשביליו בכל דבריהם . להיפך, יש מידה רבה של דו-ערכיות ביחס לזוהר, וראויים הדברים לבירור מפורט . ספר הזוהר אינו מובא אצל ר' שם טוב בשמו או בכינוי, כגון "מדרשו של רשב"י" וכיוצא באלה שהיו מצויים הן בדורות הראשונים להתפשטות הזוהר הן לאחר מכן . הוא מביאו בשם "מדרש" סתם : "מצאתי במדרש בלק", 95 ובהמשך הדברים : "מצאתי טעמו רמוז באותה פרשה" . 96 ובאותה סתמיות גם אחר כך : "מצאתי פרשת בלק", 97 ובמקום נוסף הוא מבחין בין הפרשה עצמה ובין חטיבת "מדרש הנעלם" המופיעה בה : "מצאתי במדרש הנעלם פרשת בלק", 98 אף על פי שהמובא אצלו בשם "מדרש הנעלם" נמצא בפרשה עצמה, והדברים המובאים מן הפרשה נמצאים ב"מדרש הנעלם" לבלק ...  To the book