ה. הפולמוס נגד הנצרות – השמות ב"שמע ישראל"

הרשב"א והפולמוס – קבלה ופילוסופיה, מדע ונבואה [ 39 ] הדין פוגעת בו מיד, "וְכִלַּתּוּוְאֶת עֵצָיו וְאֶת אֲבָנָיו" ( זכריה ה ד ) , והיה העולם שמם . . . וכן אם נברא במדת רחמים המוחלטת היה הכל שוה, כטוב כחוטא, יעבוד אם יכפור אין הפרש ואין דין, כי מדת רחמים מכפר על הכל ומתבטל כוונת הבריאה שנבראו הנבראים לעבוד את הש"י ( = השם יתברך ) ולבחור בטוב ולמאוס ברע, על כן אי אפשר להיות לו עמידה על הכוונה האמיתית שנברא עליה עד שיברא במדה כלולה משתי המדות האלו להאריך אפיו ברחמיו לחוטא אולי ישוב ורפא לו, ועודנו לא ישוב יענש בזה או בבא, זה אמת, זה נכון . ושם אלהים מדת הדין הגמורה, ושם ה' מדת רחמים הגמורה, ושם אל מדה כלולה ומזוגה, והוא שאמרה "אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי" ( תהלים כב כ ) . 53 ואין אומרים למדת הדין למה עזבתני . ולכוונה הזאת אמרו במדרש שברא הקב"ה את עולמו בשלש מדות, שאי אפשר בלתי זה, ולא לכוונה [ אחרת ] שאמרתי . 54 יש עניין רב מבחינה מתודית בתשובה זו . הרשב"א איננו דוחה את הטענה הנוצרית כי השילוש טמון בשמות שבפסוק "שמע ישראל", אלא מציג את השילוש האמיתי בעיניו – שילוש של דין, רחמים ומזיגת ש...  To the book