|
|
פרק אחד עשר 266 א . " כ ל א ח ד א ד ו ן ל ע צ מ ו " : ח י ל ו פ י ד ו ר ו ת תשובתו של עמדן, שרק הוסיפה משקל לטענה שמי שאינו יהודי לא יוכל לזכות בעולם הבא אם אינו מודה באלוהי ישראל, לא יכולה הייתה להניח את דעתו של מנדלסון . עמדתו ההומניסטית הייתה עקבית ומנוגדת . שלוש שנים מוקדם יותר הוא ניסח זאת, כפי שראינו, במילים נחרצות במכתב פרטי ששיגר ליורש העצר קרל וילהלם פרדיננד מבראונשווייג - וולפנביטל ( von Braunschweig - Wolfenbüttel, 1806 – 1735 ) : "הואיל ומתחייב שכל בני האדם נועדו על ידי בוראם לאושר הנצחי, לא ייתכן כי דת המוציאה אחרים מן הכלל תהיה דת אמת" . גם אם הייתה זו בראש ובראשונה ביקורת על הנצרות הרי שלמנדלסון היו ציפיות ממנהיגיה הרוחניים של היהדות שיכירו כמוהו בשוויון ערכם של בני כל הדתות . 1 דחיית סברתו של הרמב"ם והאכזבה מעמדן חרגו מגבולותיה של מחלוקת פרשנית על סוגיה במחשבת היהדות . מנדלסון התחבר כאן למחדשים ולמהפכנים בשנות השבעים ובתחילת שנות השמונים של המאה שהפער שבין הערכים האנושיים הראויים ובין המציאות הפגומה הטריד את נפשם . לא רק בעימות הזה נשמעה המחאה האישית ש"לי הדברים קשים מצ...
To the book |
|
|