פרק חמישי: "דם בעד דם": השערורייה הפראנקיסטית וחתרנותה של ההתעוררות הדתית

פרק חמישי 118 3 בעוד שאלו היו ציפיות תאולוגיות לארצם לקראת ביאתו השנייה של המשיח . רחוקות שחיזקו ציפיות מיסיונריות הרי שבפולין עצמה היו הפראנקיסטים סכנה מיידית, כיוון שליבו את עלילת הדם דווקא בתקופה שבה נאבקו מנהיגי ועד ארבע ארצות להעבירה מן העולם . נציגי הכת הנרדפת שכבר עמדו על סף המרה ביקשו לנקום בחברת המוצא שלהם על ידי אישור המסתמך לכאורה על ידע אמין מבפנים של החובה הדתית בדם נוצרים . אף אותה עלילה שנרקמה בוויסלביצה בשנת 1761 והביאה לרצח משפטי הייתה ככל הנראה תוצאה של הלשנה מצידם של פראנקיסטים . "ועמדו אנשי הכת", סיפר דב בר בירקנטל, "ותפסו ילד נכרי מבני הנוצרים והחזיקו אותו טמון במרתף במשך ארבעה שבועות, באמרם שיתנו להם היהודם [ ! ] שוחד ממון, וכאשר ראו שאין בטחון למתנות היהודים לקחו ושחטו את 4 הנער הנ"ל ודקרו אותו . . . והודיעו זאת לעדת הגויים" . רמת החשד כלפי שבתאים שבמחתרת הייתה ממילא גבוהה מאוד, כפי שמעידה העוצמה הרגשית שהתלוותה לפרשת הקמיעות . אבל כעת אחזה במנהיגי הקהילות ובעילית הדתית בהלה של ממש . פרנסים ורבנים בין קמיניץ ללבוב, ראשי ועד ארבע ארצות ושתדלנים מטעמו, גובי עדויות ...  To the book