פרק שני: "רוח הבלהות": רעידת אדמה, אימת מלחמה, תקוות ופטריוטיות

פרק שני 56 הטז'ו, Tejo ] ערה עד היסוד בה, אשיותיה נפלו, הבתים וארמונות ומגדלים היו 2 לשממה ויותר משלושים אלף נפשות מתו ברעש הנורא הזה . א . א ס ו ן ה ט ב ע ב ל י ס ב ו ן ב מ ב ח ן ה מ ד ע ו ה צ ד ק ה א ל ו ה י כוהן הדת הבריטי צ'רלס דייווי ( Rev . Charles Davy ) ישב בבוקר יום השבת 1 בנובמבר 1755 ליד שולחן הכתיבה בביתו בליסבון כאשר הקירות התחילו לרעוד בפראות, הקומות שמעליו קרסו ו"רעש מוזר ומפחיד שדמה לרעם מרוחק, חלול ומתגלגל בקע מבטן האדמה" . מבוהל הוא שוטט ברחובות עם ניצולים אחרים, מהם שנמלטו מתוך הכנסיות בעיצומן של מיסות חג "יום כל הקדושים" . גברים ונשים מכל המעמדות, אריסטוקרטים וכמרים, נפלו על ברכיהם, התפללו וזעקו ” ! “Misericórdia, meu Deus ( רחמים, אלוהיי ! ) . רעידה נוספת מוטטה עוד כנסיות ובתים, ואז נשמעו קריאות "הים מגיע, כולנו אבודים", וגל צונאמי אדיר שטף את החוף וסחף בעוצמה בני אדם וחפצים . אוניות בנהר נסחפו ונתהפכו, מזח חדש נעלם במים, ורעידה שלישית וגל צונאמי נוסף רדפו אחרי הנמלטים . בו בזמן פרצו מאות שרפות עד "שהעיר כולה נראתה עולה בלהבות" . שישה ימים, העיד דייווי על מה שראו ע...  To the book