ו. הרמב"ם כ'מרא דאתרא'

ח לק ב : מ פעל הפ סיק ה 212 לפי ר' יוסי הגלילי מותר לאכול עוף בחלב . בהמשך לכך מספר התלמוד כי רבי נמנע מלנדות את יוסף רישבא, שבביתו אכלו ראש טווס בחלב, בשל האפשרות שר' יהודה בן בתירה – שבעירו התגורר יוסף רישבא – סבר כר' יוסי הגלילי . מקור זה, ומעט מקורות נוספים כיוצא בו, 192 שימשו לגיבושו - בדיעבד של מוסד ה'מרא דאתרא' אשר נהג בפועל, באופנים שונים, באשכנז ובספרד בימי הביניים . מטבע הדברים לא ניכנס כאן לעומקה של סוגיה זו ונסתפק בהצגת דבריהם של כמה מחכמי חצי האי האיברי שהתייחסו אליה בקצרה . אחד הראשונים שהזכיר מוסד זה, גם אם טרם השתמש במינוח עצמו אשר השתרש בשלב מאוחר יותר, היה הרשב"א, ואת דבריו כבר הבאנו למעלה . 193 כזכור, בתשובתו הציג הרשב"א שני אופנים שבהם יושם מוסד ה'מרא דאתרא' : האחד הוא סמכותו של חכם מקומי בקהילתו ( גם לאחר פטירתו ) , והשני הוא נוהג או תקנה הקובעים שפוסק פלוני – או חיבור הלכתי אלמוני – הוא 'רב' המקום . חכם איברי נוסף שהתייחס למוסד ה'מרא דאתרא' הוא הר"ן . הוא הסביר בקצרה את היסוד שעליו מושתתת סמכותו של חכם במקומו : 'מפני שבני מקום אחד חייבין לנהוג כדברי גדוליהן ואפילו...  To the book