(ג) 'ראשונים' ו'אחרונים': סמכות פרשנית

ח לק ב : מ פעל הפ סיק ה 180 בלתי תלוי בסוגיות התלמוד . נצטט שוב מקצת מדבריו של מרן בהקדמתו ל'בית יוסף' : וראיתי שאם באנו לומר שנכריע דין בין הפוסקים בטענות וראיות תלמודיות . . . ואיזהו אשר ימלאהו לבו להכניס ראשו בין ההרים, הררי אל, להכריע ביניהם על פי טענות וראיות לסתור מה שביררו הם או להכריע במה שלא הכריעו הם ? ! כי בעונותינו הרבים קצר מצע שכלינו להבין דבריהם, כל שכן להתחכם עליהם . ר"י קארו לא ראה עצמו ראוי ליטול חלק בשיח הפרשני עם ה'ראשונים' ; לשיטתו, אין לחכם 'אחרון' סמכות פרשנית ביחס ל'ראשונים' . אשר על כן, אין בכוחו להכריע בין שיטות ה'ראשונים' – מבוססות - התלמוד – מתוך הסתמכות על קריאה עצמאית בתלמוד . נקודה זו מתבהרת ביתר חידוד בהערת אגב שלו על אודות מעמדו ההלכתי של ספר 'הזוהר', סוגיה אשר תידון לגופה בהמשך . לצורך דיוננו הנוכחי די אם נציין כי מרן דגל בכלל - פסיקה שמקורו בקסטיליה, אשר העניק להוראות הנורמטיביות המשוקעות בספר 'הזוהר' תוקף הלכתי הנופל רק מזה של התלמוד הבבלי . כלל - פסיקה זה, המבכר את 'ההלכה הזוהרית' על דברי הפוסקים ה'ראשונים', הוטמע ב'בית יוסף' . באחד המקומות שבהם דן ...  To the book