(א) עמדת הרמב"ם

פרק א : מבוא 153 תוקפה של חקיקת בית דין הגדול ( לגווניה ) תלוי אפוא בהתפשטותה בכל ישראל . והנה, מדברי הרמב"ם בהקדמתו ל'משנה תורה' עולה כי הוא העמיד תנאי כפול זה גם בבסיס תוקפו של התלמוד : נמצא רבינא ורב אשי וחביריהם סוף גדולי חכמי ישראל . . . ופשטו גזרותם ותקנותם ומנהגותם בכל ישראל בכל מקומות מושבותיהם . ואחר בית דין של רב אשי שחיבר התלמוד בימי בנו וגמרו ( ! ) , נתפזרו ישראל בכל הארצות פיזור יתר והגיעו לקצוות ולאיים הרחוקים ורבת קטטה בעולם ונשתבשו הדרכים בגייסות ונתמעט תלמוד תורה . . . וכל בית דין שעמד אחר התלמוד בכל מדינה ומדינה וגזר או התקין או הנהיג לבני מדינתו או לבני מדינות, לא פשטו מעשיו בכל ישראל מפני רוחק מושבותיהם ושיבוש הדרכים . והיות בית דין של אותה המדינה יחידים ובית דין הגדול של שבעים בטל מכמה שנים קודם חיבור התלמוד, לפיכך אין כופין אנשי מדינה זו לנהוג במנהג מדינה אחרת . ואין אומרין לבית דין זה לגזור גזירה שגזרה בית דין אחר במדינתו . הרמב"ם מתאר את התלמוד כחיבור שנוצר או אושרר במסגרת פעילותו של בית דין, ובנוסף לכך התקבל בכל ישראל ; לפיכך יש להוראותיו תוקף מוחלט, כפי שיתברר...  To the book