|
|
פרק א : מבוא 151 זו הלְכה ונשתבשה בצוק העיתים והיא איננה בת - השגה בהווה רווי המחלוקות . ר"י קארו לא התייחס במפורש לטיבה של ההלכה האחודה האידיאלית – האם פיצולה ל'תורות הרבה אין מספר' אירע מכוחו של כשל אינטלקטואלי או בשל היעדרה של מסגרת מוסדית דוגמת בית דין הגדול – אלא רק לעובדה שלא ניתן לעמוד על אמיתתה מזה דורות . בכך לא תמה פרשת התמעטות דמותו של השיח ההלכתי, אליבא דמרן . לשיטתו, התדלדלותו של השיח נתעצמה בדורות הסמוכים לו, משניטלה סמכותם הפרשנית של חכמים 'אחרונים' . בשל ירידת הדורות הפך התלמוד לספר החתום, שפרשנותו העצמאית איננה יכולה לשמש עוד מצע לפסיקת הלכה בידי החכמים בימיו . על כן, הללו – שגם הוא עצמו נמנה עימם – מנועים מלחלוק על ה'ראשונים' בהסתמך על עיונם הישיר בתלמוד . משום כך נדרשים חכמים 'אחרונים' להפעיל כלל - פסיקה פורמלי – דוגמת זה שהוא מציע בהקדמת ה'בית יוסף' – לשם הכרעה במחלוקות ה'ראשונים' . כדי לחדד את עמדתו ראוי לדון תחילה בדבריהם של כמה מן החכמים שקדמו לו . בשל התמקדותו של ר"י קארו בשאלת סמכותם של חכמים בתר - תלמודיים, לא נעסוק במכלול התפיסות אשר יוצגו להלן, הנוגעות בכמה ...
To the book |
|
|