|
|
פרק א : רקע 33 בגדים היו אמצעי להפגנת יכולת כלכלית, ובמידת מה גם סוג של השקעה . האופנה לא השתנתה שינוי של ממש עד למאה השמונה עשרה, ובגדים איכותיים שימשו שנים ארוכות ואף עברו בירושה . רקמות זהב וכסף, קישוטי פנינים ודומיהם הועברו לבגד חדש לאחר שהבגד הקודם בלה, או הותכו . גברים לבשו מכנסיים רחבים ( שלוואר ) , חולצה דקה ( פ'ירמילה או ליבאדה ) , ועליה מעין חלוק ארוך ( אנטארי, ענתרי ) , שנחגר באבנט רחב עשוי אריג או עור . נערים וגברים יהודים שצייתו להלכה לבשו תחת בגדיהם גם טלית קטן . על הראש חבשו כובע גבוה ( היהודים כינוהו 'בוניטה' ) , שסביבו נכרך אריג הטורבן . כובעי פרווה גבוהים, הקרויים 'קלפאק', לא נמצאו בדרך כלל בשימושם של יהודים ולעיתים אף נאסרו עליהם . בבית נעלו נעלי עור דקות, מעין גרביים ( מיסטיס, שרווייה ) , ובצאתם החוצה נעלו עליהם נעלי עור עבות ( פפוש ) , פתוחות מאחור, שסולייתן חוזקה באזור העקב בפרסת מתכת . כבגד עליון לבשו כפתן עשוי אריג צמר ( ג'וחה, צ'וקה ) כחול או שחור . בחורף כיסתה את הגוף גלימת צמר רחבה ( ג'ובה או פיריג'י, פיראג'ה ) , שהגיעה עד הקרסוליים . גלימות משובחות היו מבוטנ...
To the book |
|
|