פרק שישי 242 שם עיר, כי אם השאיר את כל הארץ למענו ( לקחת לו לנחלה ) , ואת המקום אשר נתן למושב לשמונה מאות אנשי חיל הנפטרים מעבודת הצבא, הוא הנקרא אמאוס, דרך שלושים ריס מירושלים . ראשית, תיאור זה מתייחס רק לארץ יהודה, כלומר לאזור הגאוגרפי הסובב את 37 מעבר לכך, על ירושלים — מפאתי השומרון בצפון ועד בקעת באר שבע בדרום . 38 היבט אחד של הקושי הוא פירוש הבעיות בקטע כבר עמדו מומסן, מומיליאנו ושירר . הפועל ιαθσόδοπἀ . לכאורה יש סתירה בין הקביעה שכל האדמות נ מ כ ר ו ( בהנחה שכך יש לתרגם את הפועל האמור ) לבין הקביעה שהקיסר ש מ ר א ו ת ן ל ע צ מ ו . מומסן הניח כי מדובר בשגיאה כלשהי בדבריו של יוסף בן מתתיהו . שירר ניסה לפתור סתירה זו בתרגמו את פועל 'להחכיר', ובכך הסביר כיצד ייתכן שאספסיינוס גם מוסר את האדמות אך גם מחזיק אותן ברשותו . נוסף על הבעיה הלשונית קשה להבין מה עלה בגורלן של אדמות אלו בפועל . יש שהבינו את המהלך המתואר כפשוטו — סיפוח של שטחים נרחבים לרכושו הפרטי של הקיסר . 39 לעומת זאת, אחרים ( ובהם אלון ) סברו שמדובר בסיפוח האדמות המוחרמות 40 למדינה הרומית, שאספסיינוס כקיסר היה 'השליט בהן כש...
To the book