|
|
פרק ח מישי 202 בדורות האחרונים לפני חורבן בית שני מובחן תהליך של התגבשות ועיצוב של הלכות מוגדרות ומדויקות העוסקות בהיבטים שונים של גביית תרומה זו . 10 המשנה מביאה את הדינים של גביית מחצית השקל בארץ ישראל מדי שנה בשנה בחודש אדר : באחד באדר, משמיעין על השקלים [ . . . ] בחמישה עשר בו, שולחנות היו יושבין במדינה ; בעשרים וחמישה בו, ישבו במקדש . משישבו במקדש, התחילו למשכן . את מי ממשכנין — לויים וישראל, גרים ועבדים משוחררין ; אבל לא נשים, ולא עבדים, ולא קטנים . כל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו, אינו פוסק [ . . . ] התרומה, מה היו עושין בה ? לוקחין בה תמידין ומוספין נסכיהם, והעומר, ושתי הלחם, ולחם הפנים, וכל קרבנות הציבור ( משנה, שקלים א, א – ה ; ד, א ) . החייבים בהעלאת מחצית השקל היו גברים בני חורין ובכלל זה עבדים משוחררים וגרים, בני עשרים עד חמישים . נשים, ילדים ועבדים היו פטורים מתשלום זה, אך היו שנהגו לתרום גם בשמם . 11 תיאור ייחודי של האופן שבו היו גובים את מחצית השקל נמצא בברית החדשה ( מתי יז, 24 ) : 'ויהי כבואם אל כפר נחום ויגשו אל פטרוס גובי מחצית השקל ויאמרו : הלא יתן רבכם את מחצית השק...
To the book |
|
|