פרק ראשון 88 לא היססו לפגוע במקדשים . עשרות תקדימים, מתקופת הרפובליקה המוקדמת ועד התקופה היוליו-קלאודית, מעידים כיצד הפייטאס נסוגה בפני תאוות הבצע או ההרס . לכן אין סיבה להניח שהחרבת המקדש בירושלים נתפסה בעיני רומאים באופן דומה לזה שנתפסה בעיני היהודים ; הרומאים ראו בכך תוצאה אופיינית, ואולי אף מתבקשת, למערכה לכיבוש עיר אויב . באף אחד מהתקדימים אין אנו רואים נקיפות מצפון מחד גיסא, או ניסיון לטעון כי האל של האויב הובס, מאידך גיסא . בכל המקרים הללו הרס המקדש היה מעשה ארצי מאוד . ניסיון לראות בהחרבת המקדש חלק מתוכנית כוללת נגד אלוהי ישראל או דת ישראל מקורו בפרשנות שגויה, הנובעת מנקודת מבט יהודית, לפעולותיהם של הרומאים . הכיוון השני היה בחינת הדעה המקובלת שטיטוס נתן הוראה מפורשת לשרוף את המקדש . ניתן לראות כי אין סיבה להניח שדברי סולפיקיוס סוורוס אמינים מדברי יוסף בן מתתיהו . הטענה המקובלת כי יוסף בן מתתיהו שיקר בנושא כה פומבי וידוע לכול אינה סבירה . כמו כן, קשה להאמין כי יוסף בן מתתיהו טרח לנקות את טיטוס מכל אשמה בקשר לשרפת המקדש, אך כשל שוב ושוב בלשונו והסגיר את ה'אמת' . סתירה זו ניתנת ל...
To the book