פרק כא

420 | אורות בחשכה למלא את ההבטחה לבת להיפגש עם שתי אחיותיה למחצה . השתיים עדות חיה לפרק שפל בחייה ובמצבה אין לה כוחות נפש להתמודד עם מטען נפשי כואב ומר שלהן ושלה . "אמות ולא אתפנה לבית חולים," היא אומרת למטפלת הפיליפינית, "זה גורלי . " מאותו מפגש אומלל היא יודעת כי התקפי דפיקות הלב יחריפו ויחמירו . ספטמבר 2009 . בית חולים 'שערי צדק' . היא שוכבת במיטה באפס כוחות, מקבלת אינפוזיה ומשיחה עימי . הד"ר יעקב אשכנזי נכנס לחדר ובשנייה פניה זורחות . הם מתחבקים ומתנשקים כידידים אוהבים . אני יוצאת מהחדר מתפקעת מצחוק . "ד"ר אשכנזי," אני שומעת את קולה מעבר לדלת, "ציפי חכמה . היא תהיה פרופסור . עזור לי להתאושש בשבילה . אני צריכה עוד ללמד אותה . יש לה תפיסה בלתי רגילה . " "אני מקנא בקשר שיש לשתיכן . זה נדיר . " ליל שבת 30 באוקטובר "ציפי, תעלי אליי . יש לי משהו חשוב לומר לך . " היא מכבה את האור לאחר שאני שוכבת לידה . כמנהגה בשנים האחרונות את סודותיה היא מסוגלת לספר בחשיכה עמוקה בלבד . "יש לי בשורה רעה בשבילך, ציפי . משהו משונה קורה לי בגוף . " "מה את מרגישה ? " "חולשה . תשישות . כל הכוחות עוזבים אותי . ...  To the book