פרק טז

ציפורה כוכבי-רייני | 323 לפניו את הבחינות בגאוגרפיה היסטורית, בתמורה יעבור איתי על המאמרים בשפות זרות . תקופת מה חלפה וסטודנטים החלו לפרגן לי על עריכת החוברת של מקורות היסטוריים שרייני תרגם . "שום חוברת לא ערכתי," משכתי כתפיים בתמיהה . "אבל בעמוד הראשון כתוב בפירוש שערכת את החומר . " התעקשו . "טעות," התחלתי להשיב באדישות למפרגנים עד שיום אחד נתגלגלה לידיי חוברת כתומה וחשכו עיניי . נזכרתי בערמת דפים לעריכה שאנסון נתן בידי כמוסכם . בשעתו נואשתי מריבוי שיבושי הלשון והסגנון ורק פה ושם ערכתי תיקונים כשבליבי באה ההחלטה שאין מנוס, אשכתב את כל החומר מחדש . למחרת בבוקר צהלתי כי הדפים הלא ערוכים נעלמו, והנה נפטרתי מעבודה שחורה . אלא שכפי שהסתבר לי מאוחר יותר, אנסון הגיש את התרגומים לדפוס ללא אומר ודברים . על שרבוב שמי כעורכת, טען להגנתו, שסימנתי הרבה תיקונים, וחוץ מזה, התרגומים תואמים את העברית החיה והוא איננו מבין על מה הזעקה ועל מה הבושה והחרפה . "תדעי לך שאיתך לא אתחתן," כל אימת שנתקף בהלה, בלע הבית את הצהרתו . יום אחד השתנתה המנגינה . זה קרה לאחר המקרה הבא : הוא בא אליי עם חרסי שומרון . ציטט...  To the book