פרק ו

134 | אורות בחשכה הרבים . אולם כשדפיקות נשמעות מאחורי הדלת הסגורה המצב מתבהר מהרה . עליי לצאת אל הסלון ולהשתתף בשיחות עם אנשי רוח או פוליטיקאים או אנשי תקשורת או תלמידיה לשעבר . שנת הלימודים האקדמית הסתיימה ואין לי לאן לברוח מהדרמות המרעידות את ביתה . מחלת הפג'ט פוגעת בתפקוד הגופני ומעוותת את גזרת המותניים שלה . מאיר סוקר באי נחת את השינויים הפיזיים בגופה, וברגע של חולשה פולט : "אני לא יודע, נעמי, איך את לא מתביישת לצאת כך בין אנשים . " היא שותקת ואילו אני מתרעמת . מאיר איש מציאותי ופרגמטי קשוב להערכת הרופאים כי ימיה אינם ארוכים, והוא מחשב חישובים כיצד יתנהלו חייו כאלמן . מאיר תובע למהר ולערוך צוואה הדדית . ההיערכות לקראת מותה מערערת את ביטחונה העצמי ומורידה את רוחה לשפל המדרגה . היא רואה בי מעין בשר מבשרה ומתעודדת ואפילו קורנת מאושר, עד הרגע שבו אני אורזת את חפציי ויוצאת מפתח ביתה . מדי שבוע הפרֵדה הקצרה נוטלת ממנה את כוחותיה הנפשיים . היא מאפילה את חדרה הצנוע, נשכבת במיטתה ומאזינה למוזיקה . למעט נטילת תרופות, מזון איננו בא לפיה עד שובי לרמת ממרא . "לא אתן לה לקמול ! " אני מטיחה באותם...  To the book