פרק ד

ציפורה כוכבי-רייני | 107 העבדים של ורדי ועל הסימפוניות המפורסמות של בטהובן . בלי סוף הושמעה מוזיקה קלסית ברדיו . גם בבית הספר היסודי 'עתיד' התקיימו קונצרטים מלווים בהסברים . אחדים מבני עדות המזרח זעמו על שתים עשרה לירות, שנדרשנו לשלם בעבור המוזיקה של האשכנזים, וביקשו שאנהיג מרד . לא יכולתי לעמוד בפני הציפיות של המקטרים, ובקול ענות חלושה אמרתי למחנך יעקב ביטרון שאי אפשר לחייב את כל התלמידים להשתתף בקונצרט . וצוחק מי שצוחק אחרון . ביטרון צחק לאחר הקונצרט הראשון של המוזיקאית שניגנה בקסילופון גדול . "נו, מה את אומרת ? " ביטרון קלט אותי מתמוגגת באולם, וניגש אליי בתום ההופעה וגיחך . "ככה, ככה," שיקרתי והלחיים שלי היו עדיין אדומות מההתרגשות הגדולה . ביטרון הרים מעט את סנטרו וצחק . הקונצרט השני היה של כלי נשיפה . קונצרט בל יישכח, עד כי אפילו מתנגדי הקונצרטים בבית הספר ויתרו על רעיון המרד . מתוך סיפוק והנאה ציפו כולם לקונצרט הבא של פסנתר ושל כלי מיתר . שאלת סגנונות המוזיקה נעלמה . בכיתה ט למדנו מוזיקה קלסית ללא עוררין אך בחלוף השנים נטמעה המוזיקה המזרחית כביכול 'הנחותה' לא רק בשווקים . מאז ניצח...  To the book