פרק ג

ציפורה כוכבי-רייני | 67 רמת ממרא הוא מחפש אותי ואפילו מתעכב מעט, אלא גם בתחנה המרכזית של ירושלים . אינני מתפלאת על נאמנותו לנוסעת המבוגרת ממנו ב- 25 שנה . ח'וּרי, הנהג הצעיר, משלב עבודה עם לימודים במכון 'וינגייט', ואני הדוקטור לבלשנות מביטה בו בהערצה גלויה . הריהו עבר בהצלחה את כל שלבי הקבלה ל'וינגייט', ואילו אני נכשלתי כבר בריאיון הראשון . שלושה אנשי סגל ישבו מולי ותחקרו אותי . ומי שהכשיל אותי בלי להניד עפעף, היה ראובן כהן, המורה ללשון עברית . הוא קירב את ראשו אליי, תקע את עיניו הקשוחות בתלבושת האחידה של התיכון 'בליך' ונטל אליו את מושכות הריאיון . "אז פעמיים בשבוע את לומדת בחוג ללשון עברית באוניברסיטת תל אביב ? " "כן, אני שומעת הרצאות גם אצל פרופסור יהושע בלאו ודוקטור גדעון הנמן . " "אתם שומעים," פנה לעמיתיו, "היא לומדת אצל בלאו והנמן . אלה גדולי החוקרים . " תג של התרגשות פיזר את מבעיו המרוחקים של כהן, ואני נסחפתי . המילה 'עברית' שבה ועלתה בשיחה ונפלתי בפח, כי עיניי זרחו יתר על המידה, ואודם עז התפשט בלחיי . "תראי," סיכם כהן את הריאיון בלא לבוא בעצה אחת עם עמיתיו, "מקומך באוניברסיטה, ל...  To the book