|
|
אפלטו ן — על ר אי ית האור | 249 המערה אל אורה המסנוור של השמש . אחרי שהיא מתענגת על פלאי העולם, גוברת עליה החמלה והיא חוזרת אל המערה החשוכה כדי להציל את חבריה . אבל מאחר שעיניה עדיין מסונוורות מן הזוהר שבחוץ, אין היא רואה דבר באפלולית המערה . כשהיא מספרת לחבריה האסירים על הפלאים שחזתה בהם בחוץ הם לועגים לה על שאינה מסוגלת לראות את הצללים, אומרים לה שהיא טיפשה ואפילו מאיימים להרוג אותה . הסיפור הוא משל למסעו של הפילוסוף, ומפרשים אותו בשתי דרכים שונות . יש מי שסבורים שהנמשל הוא הידיעה . המשל מבקש להראות שהעולם הגשמי, עולם התחושות היומיומיות, אינו אלא עיוות חיוור ואפלולי של המציאות . לפילוסוף ראוי שיבחן רק את מחשבותיו הפנימיות לאור התבונה הצלולה וכך יחשוף את האמת הזוהרת . עלינו להתכנס בתוכנו כדי לצאת מן המערה . אחרים סבורים שהמשל נסב על הפוליטיקה, וכוונתו להראות שראוי לכל השליטים להיות פילוסופים, מפני שרק הם מסוגלים להבין את ה"אמת" שבאידיאות כגון צדק או טוב . הם המעטים ( ולדעת אפלטון אכן מדובר במתי מעט ) שנפלה בחלקם הזכות לדעת את המציאות ולהכיר את דרכי העולם, ולכן עליהם להיות מדריכי העם ....
To the book |
|
|