ת' ורו - על ההליכה

ת'ורו — ע ל ההליכה | 237 הכתיבה, או כשהיא חוזרת על ויכוח ישן . כל הטעם בטיול הגון הוא להניח את הכול מאחור . פילוסופים אוהבים את ההליכה . רוסו אמר שאינו יכול לחשוב כהלכה אלא כשהוא מטייל, קירקגור טען שחמישה קילומטרים בשעה הם קצב ההליכה הטוב ביותר להתגלויות, וניטשה כתב, "רק למחשבות שנולדו בשעת הליכה יש ערך" . אריסטו ותלמידיו היו מטיילים מושבעים כל כך ( בשעה שעסקו בפילוסופיה ) עד שנודעו בכינוי "פֵּריפַּטֶטים" ( כלומר "מתהלכים ומשוחחים" ) . יש מין קסם מעודן בהליכה טובה . יש בה מעין נטישה של החיים כדי לצלול עמוק יותר לעולם המרומם את הנפש וממריץ את הנשמה, עולם של ירוק, שמים רחבים ואוויר צח . בספרו המצוין The Old Ways תיאר רוברט מֶקפַרלֵיין תרבויות רבות בכל התקופות שנעזרו בהליכה בתור שער למחשבה . המשוטטים חושבים ברגליהם . הם מותירים עקבות בנפש ורוקמים שבילי מחשבה . כשהחיים דחוסים ועמוסים ומחשבותיכם טרודות, נסו אפוא לצאת לטיול, אבל לא כדי להגיע למקום מסוים ולעשות משהו אלא בתור יציאה אל מרחב שאיש לא דרך בו ; אל נוודות ארעית, שהדאגה היחידה השוררת בה היא כאן ועכשיו והעקבות שאתם מותירים מאחוריכם .  To the book