|
|
פראנקל — ע ל משמעות הסבל | 229 את המשמעות שלו, אבל לעולם איננו יכולים לתת לו את המשמעות שהוא זקוק לה . היא חייבת להיות אישית וייחודית לו . פראנקל מביא לדוגמה אדם הלום צער שהתאלמן זה עתה אחרי חיי נישואים ארוכים . יום אחד הוא מתבקש לשקול את השאלה, "מה אם אשתך היתה נשארת בחיים אחריך ? " פתאום יש משמעות לצער . הוא נושא את האבל במקום אשתו, ועכשיו הוא נושא אותו בגאווה . סבלו נותר כשהיה, הוא עדיין מרגיש בדידות עזה מדי יום ביומו, אבל עכשיו יש לו דרך לעמוד בכך . התחלנו לראות בסבל משהו שיש להעלים מהר ככל האפשר, אבל כך אי- אפשר למצוא בו משמעות . הסבל מחשל את זהותנו כמו פטיש של נפח שהולם על נשמתנו, והתוצאה אמורה להיות מקור לגאווה . "הסובל בימינו אינו מקבל הזדמנות הולמת להיות גאה בסבלו ולראות בו דבר מה מאציל", כתב פראנקל . ראוי לציין שהדמויות שאנחנו נושאים אליהן את עינינו הן של מי שסבלו והתגברו, ולא של מי שחיו חיים נוחים של הנאה ואושר . עמידה נחושה היא שעושה אותנו דגולים . קל לראות את הסבל כמחסום בפני השגשוג בחיים, אבל לדעת פראנקל, "בלי סבל ומוות אין חיי האדם יכולים להיות שלמים" . כל חוויותינו הן ש...
To the book |
|
|