|
|
פרויד — על יצר המוות | 227 היקום חותר לפשטות ועושה זאת באמצעות הריקבון וההתפוררות, אבל החיים כולם מנוגדים לכך . רצון החיים שלנו — שפרויד קרא לו "אֶרוס" — הוא חריג במערכת . למה יש לנו רצון עז כל כך לחיות ? בכתביו ניכר שהוא מתקשה להסביר את הנחישות הזאת לחיות בלי להזדקק לאמונה כלשהי . הוא מנסה, אבל הכול קצת מפותל ולא ברור . כל אחד מאיתנו נמשך אפוא לשני כיוונים . מצד אחד התשוקה להנאה ולחיים ( ארוס ) , ומצד אחר יצר המוות ( תנטוס ) , שגורר אותנו לעבר מצב פשוט וחסר חיים . במובן מה, כתב פרויד, שני הדחפים כרוכים בשחרור מתח . כשמדובר בארוס, המתח משתחרר באמצעות העונג, וכשמדובר בתנטוס, אנחנו פשוט מוציאים את עצמנו מן המשחק . אנו משתוקקים להיות במצב שאין בו מתח כלל . אחרי הכול, מי שמת אינו חש עוד בכאב . שני הדחפים חזקים מאוד, וכשאחד מהם משתלט, האחר תופס מחסה . הארוס מחפש סקס, צחוק וחברותא, התנטוס מחפש סכנה, פגיעה עצמית ובמקרים קיצוניים מוות . אפילו במהלכו של יום אחד אנחנו עשויים לנוע, כמו מטוטלת, בין שניהם . לכן העיסוק בסוף העולם מהנה כל כך — הוא דרך בטוחה ונחמדה להתמכר לתנטוס, בלוויית כיבוד ומשקאות...
To the book |
|
|