|
|
ק פקא — על הניכור | 167 וקתדרלה . בכל אחד מהם שוררת אווירה שונה ובכל אחד מהם פועלים כללים אחרים, נסתרים ולא פעם מופרכים . הקוראים לומדים להכיר שורה של דמויות סוריאליסטיות : נשים שרגע אחד הן קורבן של התעללות ורגע אחר כך מתעללות באחרים, אנשי חוק עצלנים ומושחתים, וסוחר שמתעסק באובססיביות במשפט שהרס אותו . כל הדמויות מצוירות מבחוץ בלבד ואין להן עומק פסיכולוגי משלהן . העלילה כולה זרועה מעשים מיניים חפוזים . הכול יחד מעמיד תיאור נאמן של החיים . יש בספר התפרצות יוצאת דופן לתוך השגרה היומיומית, רגעים אגביים של אבסורד שכולנו מעמידים פנים שהם נורמליים . ההרגשה המרחפת מעל הכול היא שדבר אינו פועל כהלכה ואיש בעצם אינו יודע מה הוא עושה . כולם מרגישים שהם משחקים את המשחק אף על פי שאין להם מושג למה ומה בעצם פשרו . זוהי הרגשה של אובדן דרך . שלא כמו סארטר ודוסטוייבסקי, אצל קפקא הגיבורים אינם מהרהרים בניכורם שלהם, ובשל כך קל לנו להזדהות איתם . כולנו מרגישים כאילו משהו משובש מעט בחיי היומיום שלנו, אבל כל כמה שננסה, איננו מצליחים להסביר אותו אפילו לעצמנו .
To the book |
|
|