|
|
בקט — על ההמתנה | 163 אווירה של פארסה על גבול האבסורד והמקאברי ( אחת הדמויות, למשל, תולה את עצמה בחגורתה, ומכנסיה נופלים ) . שניהם כאילו משחקים, מגלמים תפקידים, רק מפני שכך הם מעבירים את הזמן . הם אומרים, "בוא נריב," ורגע לאחר מכן, "עכשיו בוא נשלים . " הכול משקף יפה כל כך את החיים ואת היחסים בין בני אדם . בקט אהב את קאמי, ולא קשה לראות את השפעת האבסורד ( ראו עמוד 56 ) על יצירותיו . הדמויות מחכות לגודו עד אינסוף, כמו סיזיפוס הדוחף את הסלע שלו במעלה ההר . ג'ון לנון שר פעם, "החיים הם מה שקורה בזמן שמתכננים תוכניות אחרות" . איזה חלק מחיינו מתבזבז על שטויות בזמן שאנחנו מחכים לגודו שלנו ? "גודו" יכול בקלות לייצג את חיפוש המשמעות בחיים . אנחנו עשויים לחכות לאהבת אמת, לשחרור, לשינוי במגמה, להתגלות דתית ואפילו למוות . החיים הם השגרה, או הפארסה, של הניסיון שלנו להעסיק את עצמנו בזמן ההמתנה לאיזה עתיד מופשט, מסתורי . ואז, פתאום, המסך יורד .
To the book |
|
|