|
|
מרקס — על הא ופיום של ההמונים | 147 את עצמנו מרעיון השופט האלוהי ומן המזמורים שמחזקים בשמחה את התפיסה בדבר "העשיר במצודתו, העני בשערו" ( מן המזמור "כל הדברים הזוהרים והיפים" ) , האנושות תוכל סוף-כל-סוף לטפל בעצמה ולתקן את עוולות העולם . אם אין אושר עתידי ואין אושר עילאי בשמים, למה עלינו לשאת את המוות, העוני והמצוקה של בית החרושת הדיסטופי או של בית המלאכה הדיקנסי בעולם הזה ? מי שמקבל עליו את הדת שולל מעצמו חיים טובים יותר . אין ספק שאמונה דתית מעניקה גם נחמה ותכלית למיליונים רבים מספור, אבל השאלה ששאל מרקס היא : באיזה מחיר ?
To the book |
|
|