|
|
פויֶרבך — על אלוהים בדמות אדם | 143 נייטינגייל מבייש אותנו כשאנחנו רובצים בחוסר מעש על הספה . בגלל תודעת המין, אפילו חיים ממוצעים נראים בינוניים להחריד . לכן, חשב פוירבך, יצקו בני האדם את האנושיות שלהם לתבנית האלוהות . הרחק בערפילי העבר המצאנו את אלי המלחמה, הפריון, החוכמה ואלים נוספים . כל אלה לא היו אלא השלכות של ייצוגים אַנתרופּומורפיים של תודעת המין שלנו . החצַנו את תפארת האנושות . יצרנו לנו אלוהים בדמות אדם . כך יכלו בני האדם להרגיש בטוחים יותר, חשובים וגאים יותר . כישלונותינו בולטים פחות כשמעמידים אותם לעומת ישות מטפיזית . אלוהים נעשה המרפא ל"להרגשת הריק והבדידות שאין לה ניחומים" . פוירבך לא קיבל עליו מעולם את התיוג "אתיאיסט", אבל אין ספק שהוא דחה את הטענות המטפיזיות של הדת, כמו קיום הנשמה והחיים שלאחר המוות . מבחינתו, אילו ויתרנו על כל ההבלים והאמונות התפלות האלה, יכולנו לאמץ לנו פולחן ישר והגון יותר של המין האנושי — שנקרא בימינו "הומניזם" . הכיסא הריק של הפסיכותרפיסט עשוי אפוא להועיל מאוד לעצמיות המתייסרת, אבל פוירבך טען שאל לנו להשלות את עצמנו — עדיין מדובר בכיסא ריק .
To the book |
|
|