|
|
קונפוציוס — על הה שתיי כות | 119 הוליסטית . פירוש הדבר הוא שזהותנו וייעודנו מוגדרים לפי היחסים שלנו עם אחרים . ל"אני" יש משמעות רק כשהוא משולב עם "האחות", עם "החבר", עם "אבא" או עם "השכן" ( הדברים דומים במקצת להגותו של הגל, ראו עמוד 120 ) . לי מתאר אפוא את המעשים המכוונים כלפי אדם אחר . הוא מחצין את זהותנו, מקרין אותה החוצה ומחבר אותה אל הזולת . לי אינו זר לתרבות המערב . אנחנו מכירים את השמחה שבשירה בציבור, את ההנאה שבנשיאת סל הקניות של סבתא ואת הגאווה במשפחתנו, בקהילתנו ובארצנו . לי בנוי מן הרגעים ומן המעשים האלה, שבהם איננו מעמידים את עצמנו במקום הראשון ולא במקום האחרון, אלא בדיוק במקום שאנחנו שייכים אליו . אנחנו אומרים את השורות שלנו, ממלאים את תפקידנו בשמחה וברצון וממתינים לאחרים שיצטרפו אלינו . אנחנו גלגל שיניים אחד בשעון מורכב, טיפה אחת בנהר, עץ אחד ביער . קיבלו אותנו, תמכו בנו ואנחנו שייכים . . . וההרגשה הזאת נהדרת .
To the book |
|
|