ניטשה - על אפולו ודיוניסוס

ניטשה — על אפולו ודיוניסוס | 93 חושים, להט וסערת רגשות . ניטשה ראה במוזיקה את פסגת הדיוניסיות, מפני שהיא מסוגלת לעורר בשומעים היקסמות ריקה, בדומה לשיגעון ( ראו עמוד 82 ) . השתקעות של שלוש שעות בקריאה, צפיית בינג' בנטפליקס והתרוממות הרוח הזחוחה שלאחר ריקוד סוער הן חוויות דיוניסיות . מדובר בתופעה אינטנסיבית וטהורה . אדם דיוניסי עשוי להיות בלתי מסודר, בלתי אמין ופראי, אבל גם יצירתי, ספונטני ובעל דמיון עשיר . הוא פועל בלי מחשבה תחילה ומגיב בלי שיקול דעת . בעיני ניטשה, האמנות הגדולה והטהורה ביותר היא המיזוג שבין הדיוניסי לאפולוני, כמו שרואים בטרגדיות היווניות הקדומות . עם זאת, הוא העריך הרבה יותר את הדיוניסי . לדעתו מהות האנושיות היא התשוקה הגוברת על ההפשטה הרובוטית . חלוקה חדה של כל האמנות לשתי קטגוריות בלבד היא כמעט תמיד בגדר פשטנות יתר ( כמו שאלוני האישיות של האתר בּאזפיד או הוויכוח המדעי כביכול על "מוח ימני" לעומת "מוח שמאלי" ) , אבל יש משהו מושך ברעיונותיו של ניטשה . אין ספק שיש הבדל בין יחסנו לבלט ולריקוד היפ-הופ קופצני, או בין קתדרלה לספר . שני המושגים שניטשה טָבע עוזרים לנו להעריך י...  To the book