|
|
קאנט — על ה יפה והנשגב | 81 מנופח ואולי משעמם . בעיני קאנט, אישיותו של הנשגב עדיפה ( אולי מפני שהוא עצמו היה כנראה איש מן הסוג הזה ) . כאן החל קאנט להיסחף והפנה את התיאוריה שלו למגדרים ( הנשים יפות, הגברים נשגבים ) ואפילו לאומות, ובתוך כך נעשה גזען בעליל . הצרפתים יפים — מהודרים וגנדרנים ו"חובבי אהבהבים" . האנגלים די בסדר, בעלי עקרונות ונשגבים למדי . אשר לספרדים, בזכות כיבושיהם "ההרפתקניים . . . המפחידים" בעולם החדש גם הם נשגבים . היפנים הם "האנגלים של המזרח" ( מחמאה מפוקפקת למדי ) . אבל האמירה הגזענית ביותר היא כמובן "הכושים של אפריקה מטבעם חסרי כל רגש שמתעלה על המגוחך" . כך הוא מחלק את כל העמים בעולם, ומעניין לקרוא את הרשימה כולה . הגרמנים, כמובן, הם ההתגלמות המושלמת של היפה והנשגב גם יחד . אין ספק, אמירות רבות של קאנט נשמעות היום מוזרות, אפילו פוגעניות, אבל ההבחנה היסודית שלו בין היפה לנשגב מושכת מבחינה אינטואיטיבית . כל אחד מאיתנו יכול להתייחס אליה בדרכו, בין שהוא פוסע בין הוורדים ובין שהוא מקשיב לגשם הניתך על שמשת החלון .
To the book |
|
|