היידגר - על התמותה

היידגר — על ה תמותה | 55 בשל כך אנחנו חיים חלק גדול מחיינו כשראשינו טמונים בחול השגרה, ובהסחות דעת שנועדו להסתיר את התמותה שמגדירה את כולנו . אנחנו מכסים במטפורות ובלשון נקייה את המאורע החשוב ביותר בחיינו . היידגר סבר שבלי המוות הממתין לנו, המסך שירד על הצגת חיינו, איננו יכולים למצוא משמעות . אם נחיה את חיינו תוך התעלמות מן העובדה שאנחנו בני תמותה, קיומנו יהיה חסר אותנטיות, ולעולם לא נבין עד כמה סופיות הן הבחירות שאנחנו בוחרים . לא נדע להעריך את חשיבותן של ההחלטות שלנו . כל בחירה מחייבת אותנו לחיים מסוג מסוים, ואין דרך חזרה . יש לנו דרך אחת בלבד ללכת בה . בלי להעריך את המוות, לעולם לא נחווה את החיים כמו שהם נועדו להיות . במקום זאת, נחיה חיים מוטעים כאילו אנחנו יכולים ( יום אחד ) לעשות כל מה שאפשר לעשות . דרקולה אינו רואה סוף לקיומו, ולכן כל רגע מחייו נטול טעם ומשקל . הנפש בת התמותה אינה אמורה להתמודד עם האלמוות . בהעמדת הפנים שנחיה לנצח, בהעלמת העין מן המוות הבודד והסופי שלנו ( והבדידות שבמוות היא שמפחידה אותנו יותר מכול ) , אנחנו מתכחשים לקיומנו האותנטי . פירוש הדבר הוא חיים נטולי משמ...  To the book