|
|
קל יפורד — על האתיקה של האמונה | 41 נקט אמצעים הולמים לבדוק את האמת . הוא לא עשה את "המיטב האפיסטמי" כדי לבחון את הראיות . בדומה לכך, אדם גזען אינו מוסרי בין שעשה מעשים גזעניים ובין שלא . היה עליו לבדוק היטב את אמונותיו . ההימנעות מבדיקה יסודית, וגם הטיה, הגחכה או אי-הבנה של הראיות — כל אלה אינן מצדיקות אותו . בערות מרצון אינה מוסרית לעולם ובשום נסיבות . המאמינים שהעולם הוא שטוח, מתנגדי חיסונים, חובבי תיאוריות קונספירציה למיניהן ואסטרולוגים אינם מוסריים מפני שלא השתדלו די הצורך לבדוק את הראיות לאמונותיהם . יש קשיים בטענה הזאת, כמובן . מי יחליט מה נחשב לראיה ומהו חיפוש ראיות הולם ? ומה בדבר הטיות אישוש שגורמות לנו להימנע מראיות שסותרות את השקפתנו ? כמה משקל עלינו לייחס לכוונותיו של אדם ( שאלה שאבלר עסק בה, ראו עמוד 28 ) ? ולמה בעצם אמונות הן סוגיה מוסרית ? האם רק מפני שקליפורד טען כך ? רעיונותיו של קליפורד מוליכים אל הסוגיה השנויה במחלוקת של "אמונות לעומת מעשים", וההבדל המוסרי בין השניים אינו ברור עד תום . האם ראוי לשפוט אדם על הדעות שהוא מחזיק בהן ? ומי ימלא את תפקיד משטרת המחשבות ?
To the book |
|
|