|
|
220 | מלאכים בכתום "הסתכלתי על המראה שלפניי", נזכרת נעמי, "וחשבתי : זה בדיוק כמו בשואה . בדיוק כמו בשואה" . אבל השואה הזאת לא התרחשה בפולין, אלא בישראל . במקום היו גם כמה משפחות, כאלה שניצלו בדרך נס . המשפחות חיכו לחילוץ, אבל היה עליהן להמשיך ולחכות . הצוותים הרפואיים נאלצו לתת קדימות לפצועים שעמדו להגיע אליהם בכל רגע . לכל אמבולנס הוקצה צוות לטיפול בגל הפצועים שבדרכו אליהם . כל צוות כלל שלושה אנשים : חובש, נהג ( שהיה גם חובש ) ורופא . הרופא בצוות של נעמי היה אורטופד מנתח . ברגע שהם חולקו לצוותים, המפקד במקום אמר, "עכשיו כולכם צריכים להיות בשקט" . הפקודה ניתנה, ובו במקום השתתקו מאות חיילי הקומנדו שהיו שם . זו הייתה דממה מלווה בירי בלתי פוסק שהגיע מכיוון הכפר ובקולות של רקטות שיורטו על ידי כיפת ברזל או הצליחו לחמוק ממנה ולפגוע במטרותיהן . ואז נפתחו שערי כפר עזה, ורכבי הצבא החלו להיכנס . "הדבר הבא ששמענו", אומרת נעמי, "היה ירי עז הרבה יותר מקודם . מטח ירי שנראה כאילו לעולם לא ייגמר" . "לשכב על הקרקע ! " הורה המפקד . כולם נשכבו על הקרקע . החיילים כרעו על ברכיהם, כלי הנשק שלהם מכוונים לכל ...
To the book |
|
|