|
|
212 | מלאכים בכתום "מה הכי גרוע שיכול לקרות ? " אמרתי . "אימנו אותנו להתמודד עם כל מיני מצבים" . "אני לא יודע", הוא אמר שוב . "זה כנראה הולך להיות מסוכן" . ואז הוא שקל מחדש . "אם הייתי בצבא", הוא אמר, "כנראה הייתי רץ לשם מיד" . זהו זה . הוא היה מגויס לגמרי, וגם אני . קיבלנו את ההחלטה מהרגע להרגע : אני אלך לעזור לבני עמנו עד כמה שניתן . לא הצלחנו לדמיין אז איך זה ייראה . לאף אחד לא היה מושג . * * * הודעתי לראש הסניף שאני יכולה לצאת לדרום . "אנחנו לא יודעים בדיוק לאן את הולכת", הוא אמר . "אין לנו מושג אמיתי מה קורה בדרום . את בסדר עם זה ? " אמרתי לו שכן . בסופו של דבר, שלושה מאיתנו נסעו דרומה ברכב פרטי, ותכננו להצטרף לצוות אמבולנס כשהגענו . השלושה היו אני, אבי בר לב, ועוד מתנדב שהתגורר באשדוד ובמקרה שהה בבית שמש בחג . נפרדתי מהילדים בחיוכים ובחיבוקים גדולים . לא הייתי לחוצה בכלל . משהו קרה בדרום, אבל התרגלנו לדברים מהסוג הזה . זו ישראל . תמיד קורה כאן משהו . לא היה לנו מושג עד כמה אין לנו מושג . כשהגענו לצומת חלץ מצאנו אותו מלא במתנדבי איחוד הצלה . איני יכולה לשכוח את מראה החסידים בבגדי ...
To the book |
|
|