|
|
האיחוד | 209 "כשנסענו דרומה בשמחת תורה, מתקפת הטרור הייתה עדיין בעיצומה . עדיין היו רקטות שהתפוצצו בכל מקום ומחבלים שהתרוצצו וירו באנשים, והיינו צריכים לפעול תחת אש" . ואף שסרג'יו לא חשב על 11 בספטמבר לאורך היום, משום מה זיכרונותיו מהיום ההוא צפו בשיחה עם המתנדבת . למחרת חזר סרג׳יו דרומה יחד עם איציק ונעמי . הפעם קארין לא הצטרפה אליהם . * * * בימים הבאים סרג'יו וקארין מצאו את עצמם תוהים שוב ושוב מה קרה לחיילים שפינו לבית החולים או הסיעו למסוק לפינוי אווירי . הם היו במצב קשה, והיה סיכוי טוב שכבר אינם בחיים, אבל הם רצו לדעת בוודאות . כשבועיים לאחר מכן קיבלה קארין טלפון מנעמי, שהודיעה לה שהצליחה לאתר את אחד החיילים שהסיעו לבית החולים ברזילי באשקלון . "מה שלומו ? " "הוא בחיים ובשיקום" . היו אלה חדשות יוצאות מן הכלל . "איפה הוא ? " "תל אביב . כולנו הולכים לבקר אותו מחר" . בשעה שמונה וחצי בבוקר הם נפגשו עם איציק ונסעו באמבולנס לבית החולים שיבא . כשהם נכנסו לחדרו, עוטים כולם את אפודי איחוד הצלה, הוא ישב במיטה . זרועו וידו היו חבושים, והוא הביט בהם והם הביטו בו . זה היה רגע רב משמעות עבורם — ה...
To the book |
|
|