|
|
נפתלי חן | 274 משה צעד לעבר העמדה המצרית וגלגל את הרימון לתוך העמדה, אך הוא לא הצליח להתרחק מספיק ונפצע שוב, הפעם מרסיסי הרימון . הוא שכב על החול פצוע ומדמם, כוחותיו החלו לעזוב אותו והוא הבין שהוא יסיים את חייו כאן, על החול בסיני . אך אז, משה נזכר שהוא הבטיח לאשתו שהוא ישוב מהמלחמה . "נכה זה רק בראש" הוא מלמל לעצמו ללא הרף, ובכוחות אחרונים הצליח לחבור חזרה אל כוחות צה"ל . הוא הוטס לבית חולים ועבר תהליך שיקום ארוך, שבסופו חזר לעבוד, הקים חברת אבטחה והפך לאיש עסקים מוכר ואמיד . משה לא שוכח מאין בא . מעבר לתרומותיו הגדולות לצה"ל ולשיחות שהוא מעביר למלש"בים, גם חמישים שנה אחרי שנפצע הוא ממשיך להסתובב בבתי חולים, לבקר פצועי צה"ל קטועי גפיים, ללוות ולעודד אותם . "נכה זה רק בראש", הוא מבטיח — וכשהם מסתכלים עליו, הם מאמינים לו .
To the book |
|
|