בעקבות גיבורים - סיפורו של אברהם קטן

נפתלי חן | 232 והמשיך להילחם . צעד אחרי צעד גרר את עצמו מנקודה לנקודה, מתעכב לעיתים בשביל לנוח אך לא עוצר . קטן הגיע לאחד הבונקרים הירדנים שחבריו התקשו לפרוץ אליו . שלושה מחבריו מוטלים על הרצפה הרוגים, והוא מבין שאין סיכוי להסתער חזיתית על הבונקר, אך למרות זאת . . . קטן מוציא את הנצרה מרימון היד שלו ומשליך אותו לעבר הבונקר, ובו בזמן מרגיש שחפץ כלשהו פוגע לו בחזה ונופל אל הרצפה . מבעד לכאב הוא מבחין שהחפץ שפגע בו הוא רימון יד . הוא בהה ברימון, מבין שתוך שלוש שניות יסתיימו חייו, על אותה גבעה . ואז, הוא נזכר שלימדו אותו שאם אתה לא קרוב מדי לרימון או רחוק מדי ממנו, הוא יתפוצץ בקשת — ואתה תישאר בחיים . הוא נשכב במהירות על הרצפה, ראשו קרוב לרימון ורגליו רחוקות ממנו . 21 . . . 22 . . . 23 . . . הרימון התפוצץ . רסיסים חדרו לגבו ולישבנו של קטן, אבל הוא נשאר בחיים — והמשיך להילחם . בהמשך הקרב הוא יחטוף רסיס על יד העין, וגם אז לא יוותר . רק בסוף הקרב פינה את עצמו לתחנת איסוף הפצועים וקיבל טיפול רפואי . לימים, אברהם קטן יקבל את עיטור המופת . "צריך שכל אחד ייתן את חלקו", הוא אמר . "כל מה שהוא יכול ...  To the book