|
|
נפתלי חן | 144 במבט ראשון זה נראה כמו ערב משפחתי רגיל, אבל אי אפשר שלא לחוש בחלל העמוק שנפער במרכז החדר, בנוכחות החסרה של ענר . כל האורחים הגיעו, רק החתן לא כאן . הגעתי לפה כדי לחפש תשובה לשאלה שמנקרת בי מאז ששמעתי לראשונה את סיפורו של ענר . "הוא רק בן 22 , מניין תעצומות הנפש האלה ? " . הוריו של ענר מחייכים ומביטים אחד על השני . אני מהמר שזו לא הפעם הראשונה שהם שמעו את השאלה הזו . "כל מה ששמעת, על הרגעים האחרונים שלו במיגונית, זה רק קצה הקרחון ממי שהוא", משה עוצר לרגע לפני שהוא מתקן את עצמו : "ממי שהיה" . קרוב לשעתיים וחצי הם משוחחים איתי, מספרים, נזכרים, בוכים וצוחקים . מגוללים בפניי את מסכת חייו של גיבור . * * * ענר נולד בירושלים למשפחה דתית אינטלקטואלית, הבכור מבין שבעה ילדים . מאז ומעולם היה אינדיבידואליסט ויוצא דופן, כזה שהולך עם האמת שלו עד הסוף . "בכיתה ז' החליט לגדל פאות על דעת עצמו", נזכר משה וכולם מחייכים . "לא משהו שהוא ראה אצלנו . בבית הספר הוא היה התלמיד היחיד עם פאות וכשחבריו הסתלבטו עליו הוא ענה להם : תודה" . מגיל צעיר רשם את אשר על ליבו, בציורים ובמילים . הוא היה תלמיד ...
To the book |
|
|