בעקבות גיבורים - הדסה אביגדורי אבידב

141 | הגיבור מהדלת ממול ילדים . בלי תמיכה של הציבור, בלי אמצעים ובייחוד בלי עזרה של הדור היותר מבוגר, או עצה של מישהו שכבר עבר מלחמה ויוכל להדריך אותנו . 1947 . 12 . 26 שיירה בדרך לירושלים, ליד הכפר דיר איוב באזור לטרון נתקלנו ביריות רציניות . המשכנו לנסוע עד מוצא תחתית . . . התרוצצתי כה וכה ביניהם לדאוג לפצועים . היו כאחד עשר פצועים, ביניהם קשים . זו היתה הפעם הראשונה שראיתי כל כך הרבה הרוגים ופצועים כה קשים . לא היתה לי כל ידיעה או הכשרה מקצועית איך לגשת לפצועים והרגשתי הרגשת אין אונים ואשמה, בידיעה שאנשים מקצועיים יכלו לעזור להם הרבה יותר טוב ממני . 1949 . 5 מעיקה עלי מאוד העובדה שאינני מסוגלת לגשת להורי חברי שנפלו . . . אני מרגישה עצמי תמיד חלשה ומדוכאת כל כך שאינני יכולה למלא תפקיד מנחמת . הזכרונות על החברים, שהתחלנו ללמוד יחד והם אינם, מלווים אותי כל הזמן ואינם מרפים . על מנת להיות מסוגלת להמשיך אני קוברת הכל בפנים עמוק ומכסה ומכסה ומכסה . מגש הכסף הרבה חברים ליוינו בבת אחת . הטקסים הדתיים והלאומיים, קדיש של ילד קטן על הוריו שנהרגו בגוש עציון, ותיאור חבר שביקר שם זה עתה, וסיפר על...  To the book