|
|
אנו הישראלים ההרואיים | 132 אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר . . . אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה" ( ויקרא ו ב – ג ) . בהתאם לכך, פרשת צו הדגישה את אכילת בשר הקורבנות על ידי הכוהנים, כמכפרת, כפי שניסח התלמוד הבבלי ( פסחים נט, ב ) : "כוהנים אוכלים ובעלים ( מביא הקורבן ) מתכפרים" . האכילה מהווה נדבך חשוב בכפרה של מביאי הקורבנות, כי הבאת קורבן היא ויתור של הבעלים על ממונו . התהליך מתחיל בשחיטה ובזריקת דם-הנפש על המזבח, ואכילת הכוהנים משלימה את התהליך, ומלמדת את האדם לוותר על הפיתוי ללכת אחר מאווייו . בדומה לכך, המפגש החוויתי של כל העם עם הא-להי, מתרחש באמצעות תרומה של כולם מההון שלהם למקדש ( הגם שיכולותיהם הכלכליות שונות ) : "שָׁלוֹשׁפְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זכורָאֶת פְּנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת, וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי ה' רֵיקָם . אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" ( דברים טז, טז – יז ) . הקורבנות הפכו לפלסטר להכשרת עוולות מדברי ה...
To the book |
|
|