השיעור של יעקב אבינו על פי הבאר: הרעב והמחסור שוחקים את האמון, אך הרגולציה היא לא הפתרון

אנו הישראלים ההרואיים | 72 ריסון רגולטורי התשובה טמונה בסיפור מקביל, שהתרחש עשרות שנים קודם באותו מקום, ושעליו גדל יעקב . כאשר עבדו של אברהם הגיע לחרן כדי למצוא אשה ליצחק, הוא בחר ברבקה, כי היא השקתה ברוחב לב אותו ואת גמליו . בסיפור זה, בשעות הערב בנות העיר יצאו לשאוב מים, ללא חשש משימוש יתר שיפגע באחרים . יעקב הופתע לגלות שבחרן, כעבור שנות דור, חבורה של גברים צובאת משעות הבוקר על הבאר, במטרה לפקח זה על זה . בסיפור על העבד, רבקה שאבה מהמעיין . בפרשת וַיֵּצֵא מסופר על באר . מסתבר, שבמשך הזמן התפתח בחרן מחסור במים, ולכן חפרו בארות . בהמשך למחקרים שהוכיחו שרעב ומחסור שוחקים את האמון, הסביר הפרופסור האמריקאי לכלכלה פוליטית פרנסיס פוקויאמה : "אווירה של אי-אמון בחברה מטילה מעין מס על כל הפעילות הכלכלית לענפיה, עלויות שחברות הנהנות מאמון בין- אישי וחברתי גבוה, אינן נושאות בהן" . במטרה למנוע את העלויות של שחיקת האמון, החליטו בחרן על ריסון רגולטורי . אלא שיעקב הצביע על מחיר הרגולציה — אובדן שעות עבודה ופגיעה בפריון : "הַשְׁקוּהַצֹּאן וּלְכוּרְעוּ" . מחסור שגורם לאובדן אמון והחלפתו ברגולציה, גוב...  To the book