|
|
העל-אדם התחייתי, האדם האלוהכולי-עצמותי 335 ואין מונע ממנו לְהִתְרָאוֹת כך . מכיוון שהאל בלתי נתפס, גם הֵרָאוּת זו יש לקבלה אף אם היא בלתי נתפסת ; כביכול דוֹגְמָה ( מיוונית αμγόΔ ) היא . גם בדבריו במובאה שלעיל : "זהו 'הרגש' ובמילא, מי שרוצה להרגיש כך — ירגיש, ומי שאינו — איני רוצה להתווכח עמו, יהי לו אשר לו ", הוא מודע את הַהַפְלָגָה שבדבריו, ובכל זאת הוא מבקש לקבוע קביעה שלא יהיו עליה עוררין . הוא משתמש במעמדו האלוהי, כמי שטענות רציונליות אינן כלי לשפוט את קביעותיו . כמו האל אף הוא אינו עומד בפני ביקורת, מפני שאינו נתפס בקטגוריות תבוניות . ברם, מעבר לכך, הקשרם של הדברים מסגיר את הדבר שביקש הרממ"ש לבטא . יש להבחין בין טיעוניו הגלויים של הרממ"ש ודרכי ההגנה שלו עליהם, לבין הגיון הדברים והמוטיבציה העומדים ביסודם . קריאה זו של הרממ"ש את המקורות התלמודיים והזוהריים, מתאפשרת בעיקר בשל הגיונה המיסטי של התודעה האלוהכולית-עצמותית . הן הרממ"ש מקדים את העיקרון ממנו נגזרת קביעתו : "אורייתא, קודשא בריך הוא וישראל — כֹּלָּא חַד" . הוא מודע לנוסחה הזוהרית המדברת רק על התקשרות בין המרכיבים הללו, ואף על...
To the book |
|
|