ב. "דעת זה התינוק" — שיאה של תודעת האיחוד המיסטי

כֹּלָּא חַד 330 זו אינה אצל תינוק — כיון שזוהי כל מציאותו, ניכר הדבר בכל פרטי ענייניו, באכילתו ובשתייתו כו' . ובסגנון תורת החסידות : אצל גדול בישראל מתגלה ההתקשרות להקב"ה ( בעיקר ) מצד דרגת הגילויים ( ולא [ כ"כ ] מצד עצם הנשמה ) [ . . . ] ועד לשלימות ההתקשרות 15 [ . . . ] "שם" שמורה על תואר וגדר מסוים "יחידה להקב"ה ע"י בחי' [ נת ] היחידה , ליחדך", שכל רצונה וחפצה לצאת ממציאותה ולהתאחד עם הקב"ה . משא"כ אצל התינוק ההתקשרות להקב"ה היא מצד עצם הנשמה , למעלה מכל החמשה שמות 16 שנקראו לה, למעלה גם מבחינת חלק אלוקה ממעל ממש . אי אפשר שלא להפריז בחשיבות הטקסט הנועז הזה . כדי לתאר את התודעה העצמותית כשהיא מממשת באופן מלא את הקביעה 'כֹּלָּא חַד', עושה רממ"ש שימוש בביטוי "דעת זה התינוק" . ביטוי זה לקוח מהמשפט : "אני מתפלל 17 בביטוי לדעת זה התינוק", שאמרוֹר' יצחק בן ששת, הריב"ש, בן המאה ארבע-עשרה . זה ביקש הריב"ש לצאת כנגד תורת הכוונות הקבליות הסבוכה של התפילה . במקומה הציע את הפנייה הפשוטה לאל אישי, שעיקרה בקשת צרכים . ביטוי זה הפך למייצג של התודעה המיתית-פרסונלית, שבה התפילה היא אף אמצעי למילוי צ...  To the book