ו. יחסו החיובי של הרממ"ש לאומות העולם בעידן המשיחי

כֹּלָּא חַד 238 121 היא הרחבתמשנתו האוניברסלית של הרממ"ש, המתבטאת ב'הפצת המעיינות חוצה', הקודש לכלל המציאות האינסופית באין חלוקה והיררכיה . ואכן ב'לעתיד לבוא' הגאולי, אין מקום לחלוקות מעמדיות, אתניות ולאומיות מהותיות . יחסו של הרממ"ש לאומות העולם, הנגזר מיעדיו המשיחיים ומתודעתו המיסטית-עצמותית, מביאה אותו בסופו של דבר לאיחוי הקרע שבין ישראל לעמים . בפנייתו אל הגויים מבקש הוא להשיבם ליחסי האחווה הראשוניים והמתבקשים . הרממ"ש אכן הִטה את הכף לטובת הרמב"ם, שהיה דמות ההזדהות שלו ודגל בחזון הפצת הידע הגואל בעולם : "מלאה הארץ דעה" . מלאות ללא כל הבחנה, וכמאמר הפסוק : 122 הרמב"ם "אז אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד" . היה למשקולת מכרעת, שסייעה לרממ"ש להיענות למתחייב מהגיונה הפנימי ומשוויונה של האחדות המיסטית שבה דגל . בכך הסיר את הפרדוקס המונח לפתחהּשל מחשבת חב"ד . הפרדוקס שבו מצד אחד, מחשבת אחדוּת חסרת גבולות ומצד אחר, רק הקבוצה האתנית היהודית מסוגלת לכך . מחד, אלוהות ( עצמות אינסוף ) המוחקת הבדל וחלוקה ומאידך, רק 123 היהודי בעל ה'יחידה' מבחין בכך . האופק האלוהכולי, ש...  To the book