ג. "פרזות תשב ירושלים" — על הפיזור היהודי בעולם כתהליך משיחי

כֹּלָּא חַד 210 הרממ"ש שב לבטא את הרעיון, כי הפיזור בגלות תורם להתפתחות ההיסטורית-דתית-גאולית של עם ישראל . הוא מדגיש, כי דווקא הפיזור בגלות בין האומות הוא ברכה ועידוד רוחני התפתחותי . ההתמודדות שבפיזור חושפת גילויי רוח ( "נקודת היראת שמים" ) עמוקים יותר, ומביאה להישגים רוחניים גדולים יותר מאלה שהושגו בקיבוץ הלאומי בגבולות הארץ המובטחת . מצב הקודש ( 'שלמות היראה' ) תלוי המקום ( מקדש, ירושלים וא"י ) , נמוך ומצומצם הוא ביחס ל"פרזות ירושלים" האוניברסלי . במקום קיבוץ ריכוזי ותמציתי סביב הר הבית, נישאת 'ירושלים' בפזורה, פורשת כנף אל עולם ומלואו ואל שלמותה . היא מועצמת, מורחבת, מועמקת ומכשירה טוב יותר את העם היהודי והעולם כולו לבשורת העצמות ולגאולתו . ירושלים הארצית יש כנגדה ירושלים של מעלה — הרוחנית . זו של מעלה היא המהות האידיאלית הנצחית ( שאינה בת חורבן ) . זו המגולמת בשלמות היראה הנגזרת מהשם 'יראה שלם' . ה'יראה' הירושלמית היא הקודש המחבר בין המטאפיזי לפיזי ובין האל לאדם . ירושלים נצחית זו מלווה את ישראל בגלותם והיא זו שעליה נאמר אף "פרזות ירושלים" . פיזור גלותי זה מבטיח טוב יותר את דימוי...  To the book